אני מאמינה - בתור עורכת דין מסחרית - חלק ב'


אני בתור עורכת דין מסחרי מאמינה ב"win win"", מאמינה שיש מספיק לכולם ואני מאמינה שעם קצת חשיבה יצירתית אפשר בקלות לפתור כמעט כל מחלוקת בצורה יעילה המיטיבה עם כל הצדדים. אני מאמינה שבאמצעות משא ומתן כנה, כזה שבאמצעותו עורכי הדין ו/או מגשרים יצירתיים, יכולים להוביל תהליך למציאת פתרון שייצר להם 1+1=3.

לא ניתן לדעת אף פעם איך דברים יתפתחו בין הצדדים לחוזה בעתיד, ולכן אחד הסעיפים החשובים ביותר שיש להתייחס אליהם בכל חוזה, ובכובד ראש, הוא סעיף "יישוב הסכסוכים". סעיף זה מגדיר לצדדים בחוזה כיצד יוכרעו הסכסוכים במידע ויקרו. שלושת האופציות הקיימות הם ההליך המסורתי בבית המשפט, בוררות וגישור. לכל אחד יתרונות וחסרונות שקצרה היריעה מלהתייחס אליהם. לטעמי, ההליך היחיד שבו היתרונות גוברים על החסרונות הינו הליך הגישור.

ומדוע? יכול להיות שגם בהליך גישור אף צד לא ייצא עם כל רצונותיו בידיו, אך זהו יתרונו הגדול של ההליך הגישורי – לכל אחד מהצדדים ישנה אפשרות להסכים או לא להסכים להצעות שיועלו בגישור על ידי הצד השני. לעומת זאת, בהליך המשפטי או בבוררות שני הצדדים תלויים בהחלטת צד שלישי –שופט או בורר- שלכאורה אובייקטיבי, אך למעשה מגבש דעה כבר בתחילת הדרך, דעה שקשה לשנות.


כידוע הבעיות של בתי המשפט בישראל הן רבות. הליך רגיל בבית משפט יכול להגיע למספר שנים במהלכן שני הצדדים מותשים מהבירוקרטיה והסרבול שמאפיינים את מערכת בתי המשפט הישראלית. העומס והסרבול גורמים לשופטים לדחוף את הצדדים לפשרה על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט. במידה והצדדים מאשרים לשופט להגיע לפשרה, הסעיף מקנה לשופט את הזכות להכריע פשרה באופן חד צדדי על ידו ללא מעורבות הצדדים. בעיה חמורה נוספת של בתי המשפט הינה חוסר הוודאות שבהחלטות השופטים, ובמיוחד בערכאות הנמוכות - ניתן להראות באופן מדגמי כיצד החלטות רבות נהפכות בהליך הערעור.


בבוררות הצדדים דווקא כן יכולים לבחור את הבורר, אך מחקרים רבים מצביעים על כך שבסופו של דבר הליך הבוררות יתקיים בצורה דומה מאוד להליך המשפטי המסורתי והבורר יתנהג כמו שופט, הדבר קורה משום שרוב הבוררים הינם שופטים בדימוס או משפטנים שמגיעים מעולם המשפט. החסרונות בהליך הבוררות דומים להליך המשפטי, הם ארוכים ומסורבלים, החלטות הבורר כמעט בלתי אפשריות לערעור והחיסרון הגדול לדעתי הוא שאין לבוררים אפשרות להעניק סעדים זמניים אפילו כשהמצב דורש זאת.


הליך הגישור לטעמי בא לפתור את הכשלים של ההליכים המסורתיים. בגישור אין גבולות, הצדדים יכולים לבחור על מה לדבר ועל מה לא לדבר, להציע פתרונות יצירתיים, לדבר על רגשות ועל כעסים שיש להם כלפי הצד השני. תפקידו של המגשר הוא להנחות את הצדדים למצוא את הפיתרון המתאים עבורם. במקרים רבים גיליתי ששני הצדדים מעוניינים להמשיך לעבוד יחד, המשך עבודה פרודקטיבי לא מתאפשר לרוב בהליך דיכוטומי ובתוצאה של 0-1. הליך הגישור מאפשר לצדדים ללבן את הבעיות ביניהם, לקוחות רבים שלי גילו שהם בכלל לא היו מעוניינים בפיצוי, אלא הדבר הנכון עבורם יהיה להמשיך את יחסי העבודה עם הצד השני עוד לפני הסכסוך, דבר שברוב רובם של הפעמים גם משתלם להם כלכלית.

לסיכום, אמנם בסוף התהליך הגישורי הצדדים לא חייבים להיות חברים, אך ניסיוני לימד אותי שהתהליך יסתיים בדרך כלל בצורה חברית ובלחיצת יד. זאת לאחר תהליך קצר וקולע, שנבנה על ידי הצדדים ולא על ידי כללים בירוקרטיים נוקשים של סדרי דין ובוררות.


Featured Posts
Recent Posts
Archive
Search By Tags
No tags yet.
Follow Us
  • Facebook Basic Square
  • Twitter Basic Square
  • Google+ Basic Square

© 2013 by Beverley Zabow

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now